התגובות באתר של יובל ועצם המעשה שמרו את הסקרנות שלי על אש נמוכה, אך כאמור הייתי עסוק עד מעל לראש. שלוש שנים מאוחר יותר, במהלך הסגר הראשון של הקורונה, בראשית שנת 2020, נוצר לי זמן פנוי באופן כפוי. לא ניתן היה ללכת אל המשפחה בסופי שבוע, לא להיפגש עם חברים במעט הזמן הפנוי, לא ניתן לצאת לקניות ולא לטיולים. והנה, אביב הגיע פסח בא, אבל את ליל הסדר עושים בזום. אכן, סיפור הזוי להיזכר בו. לאחר כמה ימים של רביצה מול הטלוויזיה לקחתי לידי את הספר של אביגדור וביד השניה את האייפד, ושוב כבעבר התחלתי לחפש רמזים במפות של גוגל.

זמן לא רב לאחר תחילת הקריאה המחודשת מצאתי דבר שהותיר אותי נדהם. הממצא הראשון שלי היה בערך בויקיפדיה של אחד מהאתרים, שאביגדור ויוסף לפניו זיהו במדבר, נווה מדבר בשם סלימה. יוסף ואביגדור שיערו שהיא הייתה נקודת עצירה של בני ישראל בתחילת הנדודים במדבר, תחנה הנזכרת בתורה בשם אלים או אלימה כאשר נעשה שימוש ב"ה" המגמה (כמו תל אביבה). בערך ווקיפדיה אודות סלימה היה כתוב, שהיא חלק מנתיב מדברי היסטורי של סחר בגמלים ובעבדים בין מצרים לאפריקה. הדרך ידועה בשם "דרך הארבעים יום", ובערבית – "דארב אל ארבעין". בהיותי סקרן, חיפשתי מידע על הדרך הזו, אשר הסתבר שהיא מוכרת ונחקרה היטב.

עד כאן זה היה נחמד ומעניין, או אז הגיעה התפתחות מדהימה שהיא הסיבה שאתם קוראים בספר זה. באחת המפות העתיקות שמצאתי אונליין, זיהיתי לתדהמתי נקודת ציון הממוקמת צפונית לסלימה, נקודה בשם מרה (Mara), או מור (Mour/Murr) כפי שרשום במפות יותר חדשות שמצאתי לאחר מכן. התרגשתי מאוד באותו הרגע, כי מרה הייתה באר מים שנזכרה בתורה, והיא הייתה תחנה אחת בדיוק לפני אלימה!

לאחר הדרמה של חציית ים סוף, ספר שמות מספר שבני ישראל הולכים במדבר ומגיעים צמאים לבאר מים בשם מרה, והמים שם היו מרים לשתייה. בסיפור מתרחש נס. משה זורק למים עץ והופך את המים לראויים לשתייה. לאחר מכן, הם ממשיכים לבאר מים עם מים טובים לשתייה בשם אלימה (אשר כאמור מזוהה עם סלימה) וחונים שם. כלומר, הנה נתיב הליכה היסטורי שייתכן שבני ישראל הלכו בו, ועל הדרך שתי בארות מים בעלות שמות דומים או זהים למוזכר בתורה, מדהים!

אם זה לא מספיק, יום לאחר מכן במפות נוספות אני מוצא אזכור מפורש לכך שהמים שם היו מרים ולא ראויים לשתיה, שזה לתדהמתי הרבה בדיוק מה שהסיפור המקראי מספר על המקום. אחרי הסגר הראשון של הקורונה בא הסגר השני ואיתו זמן פנוי נוסף להמשיך בחיפושים. הממצאים לא איחרו לבוא, ומצאתי באמצעות המפות העתיקות אתרים חשובים נוספים. למשל, נמצא על הדרך יישוב בשם סוכות, הוא האתר הראשון שבני ישראל הלכו אליו על פי הסיפור. בהמשך, מצאתי עוד ועוד ממצאים שהשלימו אט אט את הפאזל המורכב הזה. הרגשתי כמי שעוקב צעד אחר צעד אחר מסעם ההיסטורי של בני ישראל.

את הזמן המועט שהיה לי לנושא מצאתי בעיקר בשעות הלילה הקטנות, כשכולם כבר ישנים. כל מספר ימים התעוררתי בבוקר עם חיוך וסיפרתי לתמי אשתי: "את לא מאמינה מה שמצאתי אתמול בלילה". הדבר הפך לבדיחה פנימית קבועה למשך זמן מה, ובהחלט העביר לי את הסגרים במהירות. הרגשתי כמו שנפתחה מולי דלת וקצה חוט נגלה ממנה, וככל שאני מושך אותו אני רואה עוד ועוד חלקי פאזל נופלים מול עיניי ומסתדרים, לפעמים לבד ולפעמים עם קצת עזרה, במקום. באיזה שהוא שלב היה לי כבר ברור שאת כמות הממצאים ואת איכותם אני לא רוצה וגם לא רשאי לשמור לעצמי, והנה התוצאה לפניכם.