זה העמוד שבו אני אמור ככל הנראה לספר על עצמי בעוד כמה מילים מאותה שורה בסיסית של מנכ”ל חברת הייטק…אז אם זה מסקרן אתכם, זה המקום להכיר קצת יותר.

שמי הוא למעשה שחר מרדכי גפני. מרדכי זה על שם סבא שלי שלא יצא לי להכיר אבל יצא לי לשמוע עליו סיפורים למכביר. סבא שלי היה נגר אומן, והיה זה שבנה את הסליקים של האצ”ל בירושלים. הסבא הגיבור עמד על הגג עם רובה במלחמת השחרור בשכונת הספר (נכון לשנת 48) הירושלמית סנהדריה ושמר כך על ביתו שלו. סוג של קאובויי. היתה סוג של גאווה לראות את החור של הכדור שחדר את ארון חדר השינה במלחמה.  לא תיקנו את זה כמובן. כך ועוד סיפורי חסמב”ה מתקופת קום המדינה. הסבא הזה והסבא של הסבא שלו התגוררו בעיר העתיקה. ירושלמים זה עם.

אני כבר נולדתי במישור החוף ואת ילדותי העברתי בעיקר בהרצליה. סה”כ מקום טוב לגדול בו בשנות השבעים שמונים אני מניח. רבע עיר מנומנמת, רבע שדות, פרדסים וברושים לטפס עליהם, רבע שיח רותם ענק שהחיים שלך גדלים לצידו ועוד רבע ים שלא נגמר. אבא שלי, דוד גפני, צייר ומעצב מוזיאונים, ותוכלו להתרשם מעבודותיו באתר שעבדכם הנאמן מתחזק: https://davidgafni.co.il.

אימי ז”ל רותי גפני, אמנית, מורה לציור שלימדה חצי מהעיר, וחובבת מושבעת של לימוד היסטוריה של העם היהודי… אימי גדלה בבית דתי בבני ברק, ובבני ברק ביליתי חלקים רבים מהילדות. בית הכנסת עם סבא והדודים, החגים, השירים ליד שולחן השבת, דברים שנשארים.

אז הפכתי יום אחד להיות יזם ואחד המיזמים שלי היה הוצאת ספרים דיגיטליים. לצערי זה היה בתקופה שבה אנשים פרצו את האייפונים בשביל תוכן חינם. הוצאתי לאור סיפורי ילדים, ספרי השראה ושירה ועוד. הוצאתי גם סיפור ילדים שאני כתבתי ואבי אייר. הסיפור, שועל בגרון שמו, נקרא על ידי אלפים לפי הסטטיסטיקות אבל כאמור בחינם.

ביום יום שלי אני עוסק בטכנולוגיית העתיד. הדפסה תלת ממדית תשחרר את היצירתיות האנושית בכל הנוגע למוצרים פיזיים, ותתקן את הנזקים הסביבתיים של הייצור ההמוני והלוגיסטיקה המזהמת באמצעות ייצור מקומי לפי דרישה בלבד. בעתיד לא יהיו חנויות נעלים שנגמרה בהן המידה או חנויות רהיטים עם מלאי עיצובים שמצא חן בעיני בעלי החנות או המפעל. אנחנו נבחר בעצמנו עיצוב ממלאי של עיצובים או נעצב בעצמנו. אנחנו נסרוק את הרגל ונוכל להדפיס על המקום נעל מתאימה או לקבל רהיט ייחודי רק לנו. העולם מתקדם כל הזמן והקצב רק הולך ועולה, ובטח עם הכלים של הבינה המלאכותית שבהם עשיתי שימוש לקראת סוף הספר. הקצב עולה ויש לרוץ יותר ויותר מהר ולו בשביל להישאר במקום, ואסור לעמוד במקום. זה קצב מצוין למי שאוהב אתגרים אבל צריך גם איזונים, ואולי הספר הזה הוא סוג של איזון בשבילי.

עם זאת ובאופן לא מפתיע, גם הספר הזה הוא סוג של מיזם. החזון של המיזם הזה הוא להפיץ את הידע אודות אותה תיאוריה שהכרתי עוד בגיל עשר בכל העולם, ושהסיפור הזה, אודות ההליכה במדבר של בני ישראל הקדומים, יחזור לרגש אנשים כפי שריגשה אותי בשנים האחרונות עם כל גילוי מפתיע חדש. כמו כן, הלוואי ויצטרפו אלי עוד סקרנים שירצו לקדם ולחקור את הנושא מזויות מבט חדשות ורעננות. המטרה של האתר הזה היא להיות, מלבד כלי הפצה של הרעיון, גם פלטפורמה לדיון ובניית קהילה חוקרת ומשתפת. סוג של מחקר היסטורי קבוצתי peer to peer בלשון עולם היזמות. כמו שמדפסות תלת ממד מקדמות את הדמוקרטיזציה של הייצור, אפשר אולי גם לעשות דמוקרטיזציה של המחקר ההיסטורי. ימים יגידו…

קריאה מהנה,
שחר